ב- 15 ביוני 1389 התאספו (סמוך לפרישטינה, בירת קוסובו של ימינו) בקוסובו שני הצבאות זה מול זה. הצבא של המדינה הסרבית שהיתה למעצמה בבלקן במאתיים השנים האחרונות תוך שהיא כובשת שטחים מאלבניה ומיוון, בהובלתו של הנסיך לזר חרבליאנוביץ', מול המעצמה העות'מנית שהייתה אימפריה ששלטה בשטחים נרחבים מהמזרח התיכון, אסיה וחלקים מאירופה. 
בעיני הסרבים, המלחמה לא הייתה על שטח אלא על דת. זו הייתה מלחמת דת לכל דבר ועניין. הסרבים ראו עצמם אז (אגב גם היום) כמגיני אירופה הנוצרית מפני חדירת האסלאם. 
קוסובו הייתה המקום שבו שתי הדתות נפגשו! 
הקרב היה קשה, אלפי סרבים איבדו את חייהם כולל הצמרת הצבאית והשלטונית של סרביה. באישון לילה, לאחר הקרב העקוב מדם, חדר הלוחם הסרבי מילוש אוביליץ'אל המחנה העות'מני, הצליח להתגנב ולהגיע לאוהל שבו שהה מוראט, הסולטן התורכי והרג אותי בחרב. 
שם בקוסובו, על גבעה המשקיפה אל עבר העמק בו נערך הקרב הגדול הזה המכונה: קרב קוסובו, ניצב קברו של הסולטן מוראט ואלבנים רבים שהתאסלמו זה מכבר עולים לקברו לבקש בריאות. וממול, ניצבת אנדרטה לזכר הלוחמים הסרבים שנפלו בקרב קוסובו המפורסם. הקרב שבעקבותיו, העותומנים המשיכו והתקדמו בכיבוש אירופה (הם הגיעו עד פאתי וינה בטרם נפלה האימפריה העותומנית). בסמוך לאנדרטה נמצא מעיין ולידו עץ עליו קשורים סרטי משאלות. משאלות אלה מופנות אל הנסיך לזר ומילוש אוביליץ' שהפכו ברבות השנים לקדושים של הכנסיה הסרבית אורטודוכסית. 
בסיומו של קרב קוסובו, נסוגו הסרבים צפונה לעבר סרביה של היום, ואילו אל הוואקום שנוצר נכנסו אלבנים שהתאסלמו תחת השלטון העותומני. הסרבים עדיין רואים במקום כשלהם ומדי כמה שנים מנסים לייצר טרנספר של אלבנים לטורקיה או לאלבניה. 
האלבנים מקימים מחתרת אלבנית שמטרתה להתנגד לגירושים של האלבנים מקוסובו. יתרה מכך, הם מבקשים לגרש את הסרבים מקוסובו. 
הוקמו ארגוני גרילה אלבניים, ששמם הכולל הוא ה"אוצ'קה" – הצבא לשחרור קוסובו, שהם למעשה  כוחות מחתרת מקומיים שהתחילו למקש, לחטוף ולירות במשטרה הסרבית.
הסרבים ניסו לחסל את התנועה המחתרתיתהזו אך נבלמו ע"י נאט"ו ב- 1989. בשנת 1999 החליטו הסרבים לסיים את הסאגה הזו של המחתרת האלבנית בקוסובו, ובחסות המשטרה החלו בטיהור אתני של קוסובו. מה שהחל כמערכה בין הסרבים לאבלנים בשטחה של קוסובו, הפכה עד מהרה למערכה בינלאומי בתערבות נאט"ו על מנת לעצור את הטבח, את הטיהור האתני.